"שושנת רוחות"

1972

פעולה מצולמת

כמו ארבע רוחות השמים, אפשר לומר שאפרת נתן "מחולקת לארבע“, בין שתי ידיים ושתי רגליים המותחות את גופה לארבעה כיוונים מאוזנים. החלוקה לארבע התגלעה כבר בראשית הדרך, בפעולה שושנת רוחות שביצעה בשדה פתוח במסגרת פרויקט מצר־מסר מ1972. בפעולה זו צירפה לגופה שלושה חברים אמנים (תמר גטר, נחום טבת ומיכה אולמן); יחד עמדו הארבעה גב אל גב, כל אחד פונה ומצביע לכיוון אחת מרוחות השמים, כאשר נתן כמו הופכת בתוך כך לגוף ארבע־ראשי שביכולתו להביט לכל הכיוונים בעת ובעונה אחת.

זולת יצירות מטאפוריות נוצרו במצר גם פעולות קלסימוני-שטח (תקיעת יתדות ריסוס אבנים בצבע לבן ועוד), מכלאה של ענפים, שבנה נחום טבת, או הכנות לאירוע נשי, שבו היו אמורות שערותיה של אפרת נתן להיקשר לעץ ולהיגזז, דב אורנר שלח מכתבים לחברי הקיבוץ ולאנשי הכפר הערבי וביקש שישלחו לו חפצים מיותרים, פסולת. כותב אורנר: "בנובמבר 1972 קברתי את כל שקיות הפסולת בקיבוץ שלי- בחצור. השארתי את הבור פתוח. הוא נסתם לאט-לאט. לא מכבר בדקתי את הבור, והוא נעלם לגמרי. כיום הוא קיים בצילומים בלבד"

מתוך: גדעון עפרת ודורית לויטה, "סיפורה של אמנות ישראל", הוצאת מסדה תל אביב, 1980 – עמוד 13 בסריקה

בקיץ 1972 התכנסה קבוצה של אמנים ישראליים לתקופה בת ארבעה חודשים בעמק שבין קיבוץ מצר לבין הכפר הערבי מסר. קבוצה זו התנסתה בסדרה מורכבת של שיחות, בדיקות בשטח, בניית עבודות ופעילות. מפגש נדיר בין אמנות, אדמה ופוליטיקה הוליד פעילות, המקשרת את המגמה הישנה של אומנות ארץ ישראלית עם לשון אוונגרדית. מבצע-מצר הביא שינוי מכריע בעולמם של רבים ממשתתפיו. לרב היה זה שינוי בכיוון של זניחת עולם האמנות ופנייה לעשייה ישירה בתחומי החינוך והפוליטיקה. זמן ההתרחשות היה יוני עד אוקטובר 1972- שנה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. שנה לאחר תום מלחמת ההתשה, לאחר עבודות "אמנות האדמה" אמריקניות של אולדנברג, אופנהיים, הייזר, קריסטו ואחרים. הרצון לצאת אל הנוף, להתייחס לאדמה כאל חומר אמנותי לגיטימי, היה דחף מובן לאור המתרחש בעולם. ואולם המקרה של מבצע מצר שונה : לעשות "עבודת אדמה" בארץ היה בהכרח שונה מן הנעשה בעולם. "פה האדמה היא מיתוס לאומי. עבודות האדמה בארצות הברית היו קוסמופוליטיות, כאן עבודות אדמה הייתה ארץ-ישראל" (אפרת נתן)

מתוך: גדעון עפרת ודורית לויטה, "סיפורה של אמנות ישראל", הוצאת מסדה תל אביב, 1980 – עמוד 11-12 בסריקה

נסיונה הראשון (והבוסרי־משהו) של נתן לסמן את עוצמת המרחב הפתוח נעשה בקיץ 1972, בשולי פרויקט מצר־מסר המתוקשר, ונותר עלום למדי. באותה פעולה מאולתרת־למחצה הציבה נתן לראשונה שושנת רוחות: ארבע דמויות (נתן־עצמה ושלושה אמנים־חברים) הניצבות במבנה מעגלי בלב שדה פתוח כשפניהן כלפי חוץ, וכל אחת מורה בזרועה אל אחת מארבע רוחות השמים: צפון – דרום – מזרח – מערב המרחב המסומן חשוף וראשוני נוכח קו האופק הרחוק, נתון לסחרור הרוח. מה שסימנה נתן בשושנת רוחות אינו "המרחב הארצישראלי" הטעון, הנושא "ערגה" או "כמיהה" ציונית עתירת תשוקה, אלא מה שז'ורז' פרק תיאר בשפתו החילונית כ"מרחבים, חוץ, מה שמחוץ לנו, הדבר שאנו נעים במרכזו, הסביבה, החלל הסובב". זהו מרחב שקצהו אינו נראה לעין ומשום כך הוא מכונן טאוטולוגיה, כי "כאשר אין מה שיעצור את המבט שלנו, הוא לא רואה אלא את מה שהוא פוגש: המרחב.

מתוך: טלי תמיר, "עבודת המירוק ומרחב החשֵכה: הקוסמולוגיה הפרטית של אפרת נתן".