טלי תמיר
עבודת המירוק ומרחב החשֵכה: הקוסמולוגיה הפרטית של אפרת נתן
"יסודות עבודתה של אפרת נתן נטועים בחוויות ילדותה בקיבוץ כפר־רופין שבעמק בית שאן, בשלהי שנות ה־40 ובראשית שנות ה־50 למאה ה־20, אך בהשוואה לאמנים אחרים שצמחו בתנועה הקיבוצית, בני דורה וצעירים ממנה, גישתה מתייחדת ושונה באופן עקרוני. עבודתה של נתן אינה מכוונת לביקורת אידיאולוגית או להערכה מחודשת של החברה הקיבוצית; היא ניזונה מחוויות חושיות "קדומות", חלקן "קדם־תודעתיות", הקשורות במרחב המסוים והמועצם שבו גדלה ושאותן היא שוזרת לרבדים מיתיים ומטאפוריים. ממרחק הזמן שעבר, נתן מעבדת את חומרי היסוד הללו של ילדותה וקושרת אותם לשאלות של זהות ומרחב."
נועם גל
פסל ראש, דגל, חלב: אפרת נתן בין מיצג לצילום
"מן הניסיון לפענח את מעמדה של המצלמה ביצירתה של אפרת נתן, עולה כי הוא אינו מושתת על ניגוד מהותי או מושגי בין מיצג לצילום, או מהיררכיה של נוכחות וממשות ושל מדיום חי וחולף מול מדיום קר ונצחי. הנחות אלו – המקובלות על רבים בשדה האמנות גם כיום – זרות לה. נראה שעבודותיה של נתן מזמינות ארגון מחודש של היחס בין המדיומים, וזאת לא על בסיס של ניגוד או סתירה. ההנגדה הבינארית בין הצילום למדיומים אחרים נגזרת, בין השאר, מהבנות רזות של המצלמה כלא יותר ממנגנון מתעד. אלא שכאן, במקום יחס של ניגוד, מוצע יחס של השקה חולפת בין הפעלת עין המצלמה לבין הפעלת המבט או עינה של האמנית".
איה מירון
כדור השלג מבית שאן
"לובן השלג החריג שירד בחורף 1950 על כפר-רופין – הקיבוץ שבו גדלה אפרת נתן באחד האזורים החמים בארץ, עמק בית שאן – מזג בו משהו מהנוף האירופי שממנו הגיעו הוריה, ומן הסתם כפה הזרה על הנוף המוכר. בתוך ההקפאה הכמו־צילומית של תנועת החיים והעבודה בקיבוץ, יצר "חבר קיבוץ נחמד“ צורה לבנה, כדורית ופשוטה בממדי ידיים, ומסר אותה בתנועה אחת לכיוון גופה של נתן הקטנה. בזיכרון החי והראשוני הזה טמונים כמה מן היסודות המהותיים לרבות מעבודותיה: יצירה פשוטה ומיידית מחומרים זמינים בסביבה הקרובה; נוכחות בולטת של הצבע הלבן, לרוב ביחסים עם רקע כהה; התייחסות למרחב הפיזי האופף שבו מסתמנת תנועת גופים בכיוונים מוגדרים; יחסים מובחנים בין גדול לקטן; ואולי המהותי והחשוב מכולם – שילוב ייחודי של מינימליזם השואף לצמצום צבעוני וצורני, עם אמנות־גוף".
אמיתי מנדלסון
גופ־יה: המטפחת של אפרת נתן
"שילוב מקורי של איקונוגרפיה, סמלים ורעיונות הקשורים למסורת הנוצרית יצקו ביצירתה רבדים עמוקים, שלא תמיד נגלים במבט ראשון. דמות ישו אינה מופיעה אמנם בעבודותיה באופן ישיר, אך הדיה וסמליה מונחים בעומק יצירתה ומעידים על עניינה המרכזי: החלוציות וערכי הסוציאליזם והקולקטיביזם של ראשית ההתיישבות הציונית, הנקשרים אצלה בחוויה פרטית של הגוף ופגיעותו. דמות ישו, כמי שמייצג את החלש והפגיע, אך גם את התגשמות האל בבשר, פוקדת אפוא כמה מעבודותיה המרכזיות ומלמדת על עיסוקה המיוחד של נתן במורשת החזותית של הנצרות, כפי שחדרה אל נימיה העמוקים של ההוויה הישראלית".