"החלון השניים עשר" / "לישכה אפלה"

2002

פעולה מצולמת

דמות גבר צעיר המטפס על גבעה וסוחב את מיטתו על ראשו. מבעד לקרש המיטה המחורר חודר האור מבחוץ, כביכול, נושא הגבר הצעיר מלבן שמיים וכוכבים מעל ראשו. הדמות המטפסת מוקרנת בסרט וידאו על כילה של מיטת תינוק עשויה ברזל, בדומה למיטות התינוק שהיו בשימוש בבית הילדים בקיבוץ בשנות החמישים. פעם נוספת מופיעה בעבודותיה של אפרת דמות עולה ומטפסת במעלה, ממשיכה את התנועה הרפיטטיבית, הכפייתית כלפי מעלה. כששתי זרעותיו מורמות בתנוחת תפילה של מתפלל קדמון, נושא הגבר הצעיר את מלבן המיטה מעל ראשו, כאדם הנושא את מלבן-קברו, או כמהגר נצחי המחפש מקום רגוע להניח בו את ראשו. הדימוי מוקרן שלוש פעמים,הולך וגדל, הולך וקרב, קושר את מיטת התינוק הצחה עם ההלך הבודד הנושא את מלבן-עולמו. צחות שהראתה אל תוכה את גרעין המוות עוד בינקותה, ולא ידע כי בא על קרבה.

מתוך: טלי תמיר, "אפרת נתן: רוחות לבנות", גלריה הקיבוץ, 2002.

"בפסל ראש, ממאי 1973, אחת מעבודותיה הידועות של נתן שבהן צעדה בתל אביב חבושה בקופסה/מסכה/פיסול מנימליסטי מדיקט חלול בצורה T, מתקיימת הצטלבות של שפת המנימליזם, של אמנות הגוף בת התקופה והמציג המקודם, לצד השפעה נוצרית (הסימון העצמי בפומבי הוא אות קין,הפעולה היא הליכה בדרך ייסורים). אלה זוכים לגרסא מאוחרת בעבודת הוידיאו " החלון השנים עשר" מ2002, שבה נראית דמות נושאת על גבה מיטת ברזל שמשטח הדיקט שלה מחורר, מתקרבת אלינו כמטפסת, הולכת וגדלה וחוזרת בלופ לתחילת הדרך."

מתוך: גליה יהב, להכיר את אפרת נתן מהגג ועד גוגולתא, ,ביקורת אמנות, הארץ, 2016.

"מעל כל העבודות בתערוכה צף נוקטורנו של אפרת (2005). המבקרים פותחים דלת עץ לבנה, שרשת נגד יתושים מכסה את חלונה, ונכנסים לחדר קטן ובהיר שבו שני ספסלים,שהם חלק מהמבנה, שעומד בו ריח חריף של עץ וצבע שמן. מהמבואה נפתחים שלושה חלונות משקיפים, ובחדר עצמו שטה בקרקעית מיטה קטנטנה ולה אפיריון, כילה לבנה.

זוהי מיטה עדינה ומחוספסת. מוטות הברזל הגסים נושאים את הנפח המלאכי של הכילה, מיטה המשתקפת בקרקעית כסירה שיצאה מחלומו של הילד, נושאת את בדידותו בלילה הקיצי בקיבוץ."

מתוך :  עוזי צור, תלונה משותפת, 'עוצם עין אחת', הארץ, 2005.