"אוהל"
2011
עבודת קיר
עבודותיה של אפרת נתן סובבות על ציר של זיכרונות אישיים וקיבוציים ונסובות על סמלים שבחלוף הזמן שינו תוכן ומשמעות, התמלאו והתרוקנו. העבודה המוצגת כאן היא ראשונה בסדרת עבודות שיותקנו במיוחד לקיר זה. היא משחזרת אוהל של הצבאות שנלחמו באזור במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה שימשו האוהלים הצבאיים האלה את גדוד העבודה, בהתגייסותו לבניית היישוב ולהקמת שכונות אחדות בתל-אביב ובירושלים. כשהמשורר א. שלונסקי תיאר בשירו את לובן אוהלינו, שפשטו בעמק כַּיוֹנים, הוא התכוון לקיבוץ עין חרוד שקם כמחנה אוהלים למרגלות הרי הגלבוע. אוהל הוא מקום מגורים ארעי טרם המעבר לבית של קבע ומשכן לנוודים, לחיילים או לפליטים. אוהל מועד היה משכנו הזמני של אלוהי ישראל עד שנבנה בית-המקדש. בהקשר הציוני האוהל מייצג את תקופת המדינה שבדרך. לאחר הקמת המדינה שוכנו פליטים יהודים מאירופה וממדינות ערב ופליטים פלסטינים במחנות אוהלים. הוריה של אפרת נתן, ממייסדי אחד הקיבוצים בעמק בית-שאן, הקימו את משפחתם עם כניסתם לאוהל שכזה, וכמו חופה הוא מסמל גם התחלה חדשה של חיים משותפים. צבעו הלבן הוא סמל לטוהר וראשוניות. בהצבתו על הקיר השחור האוהל מזכיר גוף שמימי, כאות וסימן המאירים מרחוק. שלא כמו אוהל שיתדותיו נעוצות באדמה, הוא נראה מרחף או צונח. בעבודה אחרת של האמנית,פסל הנפת החרמש, שאפשר לראות בתצוגת הקבע של האמנות הישראלית, 12 חרמשים יוצרים צורת מעגל ומרמזים למחול הורה, הסוחף. גם "אוהל" עוסק בתקופת ההתיישבות ובאידאלים שעמדו לנגד עיני החלוצים וגם בו נוצרת צורת מעגל ומתחולל מעין ריקוד של יתרים ויתדות המקביל לזה של החרמשים. האוהל העגול, המייצג את שלמות הקבוצה ואת ערכי ה"יחד" שלה,תלוי על בלימה, הפוך ומרוקן מתוכן,אך מאיר ככוכב זוהר בשמי החושך.
מתוך: קטלוג העבודה "אוהל", מוזיאון ישראל ירושלים, מרץ 2011.
רישומי הכנה ל"אוהל", 2001
"אוהל", 2001
דימויי התייחסות
"לדימוים יש חיים משלהם, הם משתנים, עם הזמן קורים להם דברים. ואולי העבודות הן העדות או הדיווח על השינוי. לעיתים הדימוי מחכה שנים רבות משתנה ומתבגר לפני שהוא מגיע למימוש לידי עבודת אמנות. יתכן וזה המקרה של ה'אוהל' שרק לאחרונה הופיע אצלי כעבודת אמנות. האוהל הרומנטי, האוהל של החלוצים שמתרחק כמו 'חלום', משתכפל כטור אוהלים אין סופי, של חיילים או במחנה פליטים."
מתוך : עבודות ישנות וחדשות, 1972-2002, אפרת נתן.
"עבודת אוהל קודמת (2001) הורכבה מאוהל קטן־ממדים בגומחת קיר שחורה, ובתוכו שתי דמויות ישֵנים במיטותיהם. שתי מראות שהותקנו זו מול זו משני צדדיו, הופכות את האוהל הקטן והאינטימי לטור של אוהלים משתקפים המתפשט עד אינסוף.
האוהל העתיק את מקומו מן הקרקע אל הקיר, המדמה שמי לילה ושואף להמשיך לנוע בחלל. כמו בשיחה עם העיגול השחור של קזימיר מאלביץ', הוא מתעתע בין שחור ללבן ונע מצורה מושלמת ושטוחה – אולי האוטופית מבין צורות הציור המודרניסטי – אל גוף תלת־ממדי קונקרטי. האוהל הוא חלל המגורים החלוצי המתועד בתצלומים היסטוריים רבים, אם כגוף בודד, אם בלהקות כאוהלי גדוד העבודה, ואם בשורות סדורות כשל הצבא והמעברות."